אוכל,יחסים ומשפחה

לשאלה האם יכולים הורים לסייע לבתם להתמודד עם הפרעת אכילה,אכילה רגשית ? נתייחס בכתבה זו.

הפניה אל האוכל הנה סימפטום ולא הבעיה עצמה, כאשר הורה שם לב שבתו מתעסקת באופן מתמיד בדיאטה שיח רב סביב משקל ורצון להתבודד, צריכה להתעורר נורה אדומה שמטרתה לבחון מה עובר על אותה נערה והאם היא זקוקה לסיוע. נערות שמפתחות אכילה רגשית, הפרעות אכילה חשות לא פעם בדידות בבית ומחוצה לו, שלא מבינים אותה שהיא לבד במערכה, שמבקרים אותה ושופטים אותה. ישנה תחושה של חוסר שליטה על עצמה וניסיון לייצר שליטה מדומה בפנייה אל האוכל.
חשוב להבין :בין אם ההפרעה הקצינה בעקבות מצבים חברתיים וטראומות שהנערה עברה , עדיין למרקם היחסים המשפחתית יש השפעה על הנערה ומכאן אפשרות גם לסייע.

חשוב לי לציין שאכילה רגשית מתפתחת  ונוכחת גם אצל נשים בוגרות ולא רק אצל נערות, אך היא מטופלת באופן שונה.

הבית בו גדלנו
הקשר הראשוני שלנו עם העולם עובר דרך הקשר שלנו עם  הורינו ועם תחושת הבטחון או חוסר הבטחון שהם נוסכים בנו

בתחילת חיינו הקשר עם האם הוא סימביוטי, אך בשלב מסוים מערכת היחסים הסימביוטית צריכה לעבור תהליך של ספרציה-היפרדות.

תהליך הספרציה-אינדיבידואציה הוא תהליך שתואר על ידי  הפסיכולוגית מרגרט מאהלר והפסיכואנליטיקאי פיטר באלוס, כתהליך התעצבות אישיותו של התינוק הבריא כאישיות עצמאית ונפרדת. תהליך זה מתאר שלבים של התפתחות רצויה של תינוק עד גיל 3 שנים, בו הוא נפרד  מהאם ויוצר אגו וזהות עצמית מובחנים משלו.

הקשר אם-בת ארוג פעמים בסבך רגשות עז המקשה לעיתים על הבת להשתחרר אל עצמאותה.

ההורים ובפרט האם מייצגת  בתחילת דרכנו עולם ומלואו, היא זו שמייצגת את סולם הערכים המוסרי והנכון ופעמים רבות הנה סמן מרכזי "למודל הזדהות נשי",הבת שרואה את אימה יכולה או להזדהות עמה או לצאת כנגדה.

לעיתים כאשר מערכת היחסים בין הבת לאם היא מערכת סימביוטית (של מעורבות יתר) מערכת זו מקשה על הבת להתפתח באופן אוטונומי ולפתח את תפיסתה הערכית לגבי "הזהות הנשית"  שלה וזה משפיע על תפיסתה את עצמה.

בחלק מהמקרים (רק בחלקם) רואים שבנות שגדלו בבתים שמערכת היחסים עם האם היתה מאוד

סימביוטית ולא נעשה תהליך של ספרציה, הסיכוי של הבנות לפתח הפרעות אכילה היה גבוה יותר,מקרים נוספים היו מקרים בהם היתה תחושה של חסך בקשר האימהי כמכוון ותומך בין אם האם נוכחת בפועל או נעדרת. ברב המקרים, האקלים המשפחתי בו גדלה הנערה ומערכת היחסים המורכבת ששכנה בבית הובילה להפרעת אכילה.
בכל המקרים הללו , אותה נערה שמפתחת הפרעת אכילה חשה חוסר אהבה עצמית ואי קבלה עצמית,דימוי גוף נמוך, דימוי עצמי נמוך, נוקשות ושיפוטיות ביחס אל עצמה, תחושת בדידות תהומית ותחושה שמבקרים ושופטים אותה ולעיתים רצון עז להיות מישהי אחרת .
חשוב לציין  שגיל ההתבגרות הנו הגיל שבו לרוב מתפתחת הפרעת אכילה וזהו גיל שהרגשות סוערים, ההורמונים משתוללים והחשיבה קיצונית וההשוואתיות בין בני הנוער מאוד נוכחת כחלק מהשלב ההתפתחותי , יחד עם זאת חשוב לשים דגש על המידתיות ולאילו אפיקים פונה השוואתיות זו.
השוואתיות לעיתים מאפשרת תהליך של צמיחה ולמידה, אך כאשר נערה מפתחת הפרעת אכילה ההשוואתיות נוצרה מתוך הפחתת ערך באופן כמעט טוטאלי שגורם לנערה לחוש לא מוצלחת.

הפרעות אכילה בגיל הנעורים צריכות להוות סמן להורים שעליהם לשנות את ההתנהלות המשפחתית ולקבל סיוע מאיש מקצוע.
במשפחות רבות כאשר נערה מפתחת הפרעת אכילה שולחים את הנערה לטיפול בעוד שחשוב להבין שיש כאן רקע להתפתחות הבעיה.
חשוב שהטיפול יעשה כחלק ממערך של טיפול משפחתי
לצד טיפול אישי בנערה.
חשוב מאוד שההורים יהיו מאוד אמיצים להסתכל למציאות בעיניים ולראות את המצב הזה כהזדמנות לייצר שינוי אמיתי במערך המשפחתי ולא לפטור אותו ולנכסו רק לבתם.
התגייסות משפחתית ונטילת אחריות משותפת על ידי  טיפול משולב, תסייע לנערה להתמודד עם הפרעת האכילה ותאפשר באופן הדרגתי להשתחרר ממנה וכן תשמש הזדמנות  להבראת המערכת המשפחתית כולה .

השארת תגובה