במהלך שלושים השנים האחרונות, נושא האכילה הרגשית בארץ ובעולם הולך ותופס תאוצה מרובה בקרב נשים וגברים כאחד.

חשוב לציין שעדיין אחוז הנשים המתמודדות עם אכילה רגשית והתעסקות מתמדת סביב אוכל,דיאטות ומשקל מרובה יותר מאשר בקרב גברים.

האוכל אינו תופס את מקומו המאוזן, אלא הופך לנחמה פרוטה ברגעים רבים כל כך.("ידיד או אויב".)

ההתעסקות סביב האוכל גוזלת חלק חשוב ביותר מסדר היום ומהמשאבים הרגשיים

מה אוכלים? מתי? שמנתי? רזיתי? אני לא סובלת את עצמי? ועוד

כל מי שסובלת מאכילה רגשית יודעת שההתחפרות וההתעסקות המתמדת סביב האוכל, ממלא חלק גדול מהיום ונסובה סביב דימוי גוף נמוך, תחושת חוסר הערכה עצמית, צורך לרצות ושיפוטיות בלתי פוסקת.

פניה בלתי נשלטת אל האוכל הנה התמכרות עם כל המשמעויות הנלוות לכך , היא מייצרת תחושת שליטה למראית עין,

כשבפנים קיימת תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים תהומי.

שמתחילה אכילה רגשית זוהי נורה אדומה שהנפש רוצה שינוי ,ישנה מעין צעקה פנימית שאומרת
"די אני חייבת שינוי"

הפניה הבלתי נשלטת אל האוכל מכילה המון רגשות שנשים וגברים בוחרים להחניקם, בעוד שהדרך להשתחרר, עוברת ביכולת להוציאן לאור.

לאותה פניה בלתי נשלטת אל האוכל קראתי בספרי "נשים ואוכל"  "שדון תעתועים"

חשוב מאוד להסתכל אל  אותו שדון שמוביל לאכילה הבלתי נשלטת ולנסות להבין מה הוא רוצה להגיד לנו.

מה הוא  מסמל עבורנו ?למה דווקא אוכל?  ובאילו רגעים ישנה פניה אליו?

לפניה אל האוכל סיבות רבות , אך אחת מהן היא שהאוכל פעמים רבות משמש מחסום לרגשות כואבים  אשר קשה לנו להתמודד עמם.
קיימת סערה פנימית, המון תחושות סותרות ומבלבלות ,ישנה תחושה דואלית של שליטה וחוסר שליטה, חוסר אונים, בלבול, קושי בקבלת החלטות,דחיינות ותחושה חזקה של "אני לא מספיק טובה"/"אני לא מספיק טוב"

התבוננות איתנה ואמיצה והיכולת לחבוק רגשות אלו ולקבלם, היא אחת מהדרכים להתחיל ולהתמודד עם האכילה הרגשית.
בנוסף כדאי לבחון את מערכות היחסים שלנו כילדים במשפחה בה גדלנו וכיצד הם השפיעו עלינו וכמובן את השפעת החברה המקדשת את הרזון.

חשוב לדעת שיש דרך להשתחרר מתוך אותו חוסר אונים וחוסר שליטה ביחס לאכילה הרגשית, אך זה דורש רצון רב, מחויבות לתהליך והמון אמון, אין נוסחת קסם.

מימדי הפניה הבלתי נשלטת אל האוכל משתנה  מאדם לאדם, לעיתים זה נוכח במרבית שעות היום ולעיתים מידי פעם.

אורך השנים פגשתי כל כך הרבה נשים שחשו יאוש רב ותחושת חוסר תקווה לגבי הסיכוי להשתחרר מאכילה רגשית, אך ברגע שהן הצליחו ליצור שינוי בתפיסתן את עצמן, לגעת במעמקי הכאב והיו מחויבות לתהליך, הן חשו  את השינוי המהותי שבה לידי ביטוי בשחרור מחיים הסובבים סביב האוכל,דיאטות,משקל ונוצרת זמינות למימוש בתחומי חיים אחרים ומעל לכל שחרור ממחשבות טורדניות. בשיטת הטיפול שעמה אני עובדת אני רואה כיצד נשים שסבלו שנים רבות מאכילה רגשית,דיאטות מרובות והתעסקות מתמדת סביב נושא האוכל השתחררו מהשעבוד להתעסקות באוכל ובמשקל.
ישנה אפשרות לחיות חיים משוחררים מאכילה רגשית ומהתעסקות במשקל ודיאטות, חיים שמממשים את מי שאת
זו זכותך וחובתך לעצמך.